פסק-דין בתיק ע"פ 7502/12

השופט א' שהם:

פתח דבר

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 3.9.2012, בת"פ 49544-07-11, שניתן על-ידי כבוד השופט י' נועם.

2.        המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), אשר יוחסה לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון.

           בכתב האישום נאמר כי המערער החזיק, ביום 24.7.2011, באקדח, בשתי מחסניות לאקדח וב-15 כדורי אקדח, במגירה שהיתה בתוך ארון, בביתו שבירושלים המזרחית, "בלא רשות על-פי דין להחזקתם".

           בעקבות הרשעתו בדין נגזרו על המערער שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי 33 ימי מעצרו; ושבעה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור, בתוך שלוש שנים, עבירת נשק.

גזר דינו של בית משפט קמא

3.        בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי המערער, המתגורר בשכונת א-טור שבירושלים, הוא כבן 49 שנים, נשוי ואב לששה ילדים בגילאי 24-10 שנים. הוא סיים 12 שנות לימוד, ובתום לימודיו הוא השתלב בעבודות שונות ושימש, בעיקר, כסדרן בתחנת מוניות. בשנת 1990, נדון המערער בבית המשפט הצבאי בלוד ל-40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוע עבירות בטחוניות ובכלל זה: הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום למוות, חברות בהתאגדות בלתי חוקית, הצתה של מבנה במזיד, ועוד. המערער סיים לרצות את עונשו בשנת 1993.

           בית משפט קמא עיין בתסקיר מבחן, שהוכן בעניינו של המערער, וממנו עלה כי המערער רכש את האקדח ואת יתר החלקים לצורך הגנה עצמית, בהיותו בעל עסק פרטי להשכרת רכב. הוא הסתיר את הנשק בביתו, מאז רכישתו, ולא עשה בו כל שימוש.

           המערער הוסיף כי הגיש בקשה לקבלת רשיון לנשק אך בקשתו נדחתה. להערכת שירות המבחן, יש לראות, כרקע לביצוע העבירה, את הצורך של המערער "בתחושת בטחון והגנה על משפחתו וכן ביטוי לתסכול על כך שלא הורשה לשאת נשק באופן חוקי".

           שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שמנהל אורח חיים נורמטיבי בשנים האחרונות וכי "ההליכים הפליליים נגדו היוו עבורו גורם מרתיע ומחדד גבולות". לפיכך, המליץ שירות המבחן להשית על המערער עונש מאסר לתקופה קצרה, שירוצה בדרך של עבודות שירות.

4.        בית משפט קמא עמד על חומרתן של עבירות בנשק, ובכלל זה גם עבירות של החזקת נשק, לנוכח הסיכון הממשי הנשקף מהם לחיי אדם ולבטחון הציבור. בית המשפט הוסיף, כי בעבירות כגון דא יש להשית על העבריין ענישה מוחשית ומרתיעה שתכלול רכיב של מאסר בפועל, וזאת משיקולי גמול, מטעמים של הגנה על שלום הציבור, ולצורך הרתעה אפקטיבית, אישית וכללית.

           בית משפט קמא זקף לחובתו של המערער את עברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירות חמורות נגד בטחון המדינה, הגם שלא היתה מחלוקת כי הוא מנהל, מאז שחרורו מהכלא בשנת 1993, אורח חיים נורמטיבי. לצד הקולה, התחשב בית המשפט בהודאתו של המערער באשמה, בהבעת חרטתו, בתפקודו הנורמטיבי בשני העשורים האחרונים, והיותו נתון, מזה תקופה ארוכה, במעצר בית מוחלט.

           לאחר בחינת מכלול השיקולים לקולה ולחומרה, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 2 לעיל.

הערעור על חומרת העונש

4.        בהודעת הערעור ובדיון שהתקיים בפנינו, טען בא כוחו של המערער, עו"ד נמיר אדלבי, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לשיקולי שיקומו של המערער, כמו גם להודאתו באשמה, לחרטתו הכנה, ולתפקודו הנורמטיבי במשך תקופה ארוכה.

           עוד נטען, כי היה מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן, אשר סבר כי יש להעדיף את צורכי שיקומו של המערער, והמליץ להמנע מלהטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אשר "יסתום את הגולל על סיכויי שיקומו של המערער".

           עו"ד אדלבי הוסיף וטען כי, בניכוי ימי מעצרו של המערער, עומדת יתרת המאסר על פחות מששה חודשים, שאותה ניתן להמיר בעבודות שירות, עונש שהוא מידתי וראוי בנסיבות העניין.

           עו"ד אדלבי הפנה לאמור בתסקיר משלים בעניינו של המערער, אשר הוכן לקראת הדיון בערעור, וממנו עולה כי להליכים הפליליים, ובכלל זה לשהייתו של המערער במעצר בית לתקופה ממושכת "יש השלכות מרתיעות ומטלטלות עבורו".